בהיותי ילדת פריפריה שמיטב החוויה הקולינרית שלה כללה מנות מוקרמות
למוות ב"קפולסקי" או התעלפות על ההיצע המרהיב של "פיצה האט",
מעולם לא הייתה לי בעיה לאכול ברשתות הגדולות והבנאליות ביותר שקיימות. כן, תמיד
אעדיף מסעדה אמיתית עם מנות משובחות, או מקום קצת יותר מקורי וחדש, אבל מה לעשות
שאני לא שוחה בכסף, ולרוב חסרת מוטיבציה לחפש הרפתקאות חדשות (או במילים אחרות:
רעבה). לכן, לא תמצאו אותי מפנה את הגב ל"ארומה" כשבא לי על סנדוויץ'
קליל, ואני שמחה על כל סניף "סטארבקס" שנקרה בדרכי בחו"ל. בקיצור,
אני לא מאלה שהמחשבה לבקר בסניף של "גרג" תגרום להם לבעתה. אולי רק
להתמרמרות קלה על המחירים הבלתי אפשריים של הרשת.
כי למרות שאניני הטעם אולי יחלקו עלי, לרוב אני נהנית ממבחר המנות שיש
ל"גרג" להציע, ובמיוחד מאז השיקו תפריט טבעוני בכל הסניפים. הבעיה
היחידה שלי היא כאמור, לשלם 60 שקלים על סלט או מנת פסטה, שכנראה לא נושאים איתם
בשורה עד כדי כך מרהיבה. לא ברור מה ההצדקה לתמחור הלא נורמלי הזה (וזה לפני
שמעזים לחשוק, חלילה, במשקה או קינוח), ויותר לא ברור, למה בתקופות שבהן אנשים
מוצאים לנכון למחות על מילקי ועומדים בתור אימים לקפה בחמישה שקלים, עדיין יש
לגיטימציה לטירוף שכזה.
גם העובדה שהרשת הודיעה חגיגית שסניף דיזנגוף סנטר התחדש בתפריט טבעוני
חדש וגדול, לא הספיקה כדי לפתות אותי להעמיק את המינוס, אבל מבצע 1+1 של חברת
האשראי – כן. סוף סוף הזדמנות לאכול שתי ארוחות במחיר של, ובכן, שתי ארוחות.
סקירת התפריט שלי הסתיימה ברגע שהתוודעתי לקיומו של סלט טופו ופטריות.
אני מוכנה לחיות על טופו ופטריות, ואם מצורפים לזה גם אגוזי מלך – והם אכן צורפו –
אני לא צריכה לאכול עוד שום דבר. הבחור הזמין "ירקות סצ'ואן", מנה
שכוללת מבחר ירקות ואורז ואכן נראתה מפתה ביותר.
![]() |
| טעים, יקר, חסר. גרג, דיזנגוף סנטר |
וכאן מתחיל סיפור התעלומה שבכותרת. "ירקות סצ'ואן" היא מנה
שבה אמורה לככב, בין היתר, גם במיה, ואחד ממרכיבי סלט הטופו – פטריות הוא
פטרוזיליה. הבחור היה חשדן לגבי השפעת טעם הבמיה, ואני ניסיתי לנחם את עצמי
שפטרוזיליה זה בריא, אבל בסופו של דבר, מסתבר שדאגנו לשווא. כי לא הבמיה ולא
הפטרוזיליה הגיעו בתוך המנות שלנו. למה? מסתבר שאין. ולמה לא אומרים לנו מראש
שמרכיבים חיוניים בארוחה לא יגיעו לצלחת? כי ככה. או שהחברים ב"גרג"
חושבים שלא נשים לב להיעדרה של במיה (אולי הם חושבים שכיושבי בתי קפה פושטיים, אין
לנו מושג מה זה?) או שאולי היו בטוחים שנודה להם על הבחירה למנוע מאיתנו ירק כל כך
מוזר. בכל מקרה, אני די שמחתי על כך שהפטרוזיליה איננה ושלא אצטרך להקריב את שלמות
הטעם רק בשביל לשקר לעצמי שאני אוכלת משהו בריא יותר, והבחור החליט שמספיק טעים לו
גם בלי הדבר המוזר הזה שאייל שני מגן עליו בחירוף נפש. לנו באמת לא היה אכפת, אבל
מי שמשלם כל כך הרבה כסף על ארוחה בבית קפה, אולי כדאי לתת לו את כל מה ששילם
עליו, במיוחד כשכל מרכיב מתומחר כאילו היה עשוי זהב.
לסיום, שלושה דברים שצריך לומר לזכות המקום: 1. התפריט הטבעוני אכן
היה גדול וההיצע היה מגוון, 2. הכל היה אכן טעים עד מאוד, 3. המנות שקיבלנו היו
גדולות ביותר, ובפירוש יכולתי לחלוק עם עוד מישהו את הסלט העצום שקיבלתי, שעוד
הגיע בתוספת לחם וטחינה (אבל אני זללנית, אז אכלתי הכל לבד), מה שמביא אותנו
לתהייה – למה אי אפשר לחתוך גם את גודל המנה וגם את המחיר שלה, ולספק מוצר נורמלי?

חחח...
השבמחקנהניתי מכל מילה!
לצערי אני יכולה לדגום בינתיים רק את הסניפים הצפוניים...
אבל את בהחלט עושה חשק לטעום
ואני גם צריכה לזכור את ה1+1 בפעם הבאה