ממלכת הקטניות של ג'ורג' החמישי

עם המעבר לטבעונות, מתעוררת לחיים תופעה מעניינת, הקרויה "בהלת החלבונים". פתאום חלבון הוא מרכז העולם, כל הסובבים אותך הופכים למומחים לתזונה ואתה כנראה עומד למות, מכיוון שלכולם ברור שאין שום דרך בעולם להשיג את החלבון הנחשק והכה חיוני לגופך, מלבד בליסת גופות בעלי חיים או התופעות שגופן מייצר. והטענה שטבעונים בכל העולם חיים בשלום ובבריאות, או שמי בכלל שמע על בן אדם שסובל ממחסור בחלבונים? אל תבלבלו אותם עם העובדות, מובילי הבהלה נחושים בדעתם לשכנע אתכם שזהו, זה הסוף, הקרבתם את עצמכם על מזבח כת הטבעונות וכבר עכשיו אתם חצי גוססים. הו, אם רק הייתם אוכלים איזה המבורגר מדי פעם.

וכאן נכנסות לתמונה חברותינו הקטניות. מגיע שלב בחייו של כל טבעוני מתחיל, שבו הוא מגלה שמדובר במצבור של בריאות - הן דלות בשומן, עשירות בברזל וכמובן מכילות את החלבון הקסום, אחריו כולנו רודפים יום ולילה כדי לא למות מתת תזונה, כמובן. עם הוצאת החיות ותוצריהן מהתפריט, גם אני הצטרפתי לגילוי המרעיש, שמבחר סוגי העדשים, השעועית, האפונה ושלל האוצרות שתמיד היו על השולחן בבית הורי, וששימשו כדבר הזה שניסה להפריע לי ללעוס את הפרה שלי בשקט, הם לא רק בריאים, אלא גם טעימים להפליא. גיליתי את מבחר האפשרויות – מרקים, תבשילים, ממרחים ושלל שילובים מוצלחים, שגם הרגיעו את אמא שהכריזה ש"מבחינה תזונתית זה כמו בשר". אכן. רק בלי הכולסטרול וההתעללות. מושלם.

אבל איכשהו קרה, שמסעדות ובתי קפה בסביבת מגוריי לא חולקות את הערצתי לקטניות המהוללות. פה ושם אמנם אפשר למצוא איזה המבורגר עדשים או מרק אפונה נחמד, אבל תבשילים של ממש לרוב נדחים על ידי התדמית הלא אטרקטיבית שלהן, שלא לדבר על תמחור בלתי הגיוני ביחס לעובדה שמדובר במוצרים די זולים ובסיסיים. אז איפה אוכלים? מכיוון שתמיד סלדתי מרוב מסעדות ה"אוכל ביתי" למיניהן, הבנתי שזה כנראה סוג האוכל שיישאר נחלתם של בישולי אמא ובן זוגי היקרים, ולא משהו שאפשר לקחת הביתה על הדרך. חבל.

הקטניות במרכז העניינים, וגם מסביב ממש טעים. מרקט.

ואז גיליתי את "מרקט". מה זה גיליתי, המקום נמצא במרחק חמש דקות הליכה מהבית שלי ולא שמתי לב אליו מעולם. ציוץ מקרי בטוויטר מאת טבעוני שמעולם לא פגשתי, המליץ על המקום, ואני הלכתי לרחרח את התגלית. ובמרקט מצאתי את האוצר האבוד.

מדובר במקום קטן, שכונתי ולא יומרני בעליל, שנמצא באמצע ההמולה הקינג - ג'ורג'ית ומתאים את התפריט לעונות השנה, עם צוות שנראה שנהנה מכל רגע, סנדוויצ'ים, סלטים, מרקים וגולת הכותרת – תבשילי קטניות במגוון סוגים ובשלל סגנונות (תאילנדי, מרוקאי, פרסי ומה לא), שמתחלפים מדי יום ואפילו מגיעים עם אורז (חלבון מלא! ניצלנו!!!). זה מקום שלא מזכיר לי שום בית אוכל אחר בסביבה - לא מפחד מקינואה אדומה או עדשים כתומות כמרכז העניינים, מסמן את המנות הטבעוניות שבתפריט, עם שירות אדיב פלוס, מחירים זולים ומצוינים וטעם מעולה. האווירה תמיד נעימה, עם מוזיקה נחמדה, טייק אוויי מסודר והכל בזריזות ובלי המתנה מייגעת. כמעט כל המאכלים מגיעים בבסיסם על טהרת הצומח (יש תוספות בתשלום) ומסביב אפשר ליהנות גם מקפה, קצת אלכוהול, קינוחים וכל מה שבן אדם צריך כדי לאכול טעים, טרי ובריא בלי להשקיע הרבה זמן וכסף.

מהר מאוד "מרקט" הפך למקום החביב עלי לארוחות צהריים, ועכשיו עם כיבוש יעד הקטניות ומציאת מנות נהדרות גם מחוץ לבית, מסתמן שמחלת חוסר החלבון המסתורית כבר לא תפקוד אותי בקרוב. כנראה שאצטרך לבחור בין אובדן סידן מוחלט לחסך עמוק ב – B12. היו שלום.

איפה: מרקט, קינג ג'ורג' 31 תל אביב. פייסבוק: http://on.fb.me/13rog3A

החתול הגואל

פיצה. מספיק לכתוב את המילה, או לשמוע אותה, כדי להתחיל להיות רעבים. זה אחד המאכלים שלא משנה עד כמה אתה שבע, כמה זללת היום או כמה ממש חשוב לך לשמור על המשקל – אי אפשר לעמוד בפניו. כולם אוהבים פיצה, והרבה. יכול להיות שפיצה היא הדבר היחיד שיש לגביו קונצנזוס בכל העולם. אולי אם היו נותנים לה לנהל את הסכסוך, הפיצה הייתה מביאה שלום למזרח התיכון. מה אפשר לעשות, מדובר במאכל הפשוט ביותר, ועם זאת, הגאוני ביותר.

וגם אני, כמו רוב האנשים על פני כדור הארץ (מי אתם, מיעוט מוזר שלא אוהב פיצה, ומה לא בסדר אתכם?) מתה על חתיכת הבצק המשודרגת והאדירה הזו, ומוכנה לשבור בשבילה כל דיאטה (אם כי, לזכותי ייאמר שאני ממילא לא יודעת לשמור על דיאטה יותר מעשרים דקות). גדלתי בבית שבו אמא מכינה פיצה פעם בשבוע, ועדיין, לא רק שלאף אחד לא נמאס, אלא תמיד רוצים ממנה עוד ועוד. כי מה יש פה לא לאהוב? גוש פחמימה – נפלא. רוטב עגבניות – נהדר. גבינה רותחת ונמסה – אה כן, פה מתחילות כל הבעיות שלי. ובכן, כשעברתי לצמחונות וויתרתי על אחד התחביבים האהובים עלי – בליסת חיות בכמות לא מבוטלת – ניחמתי את עצמי בכך שלפחות אהובתי האיטלקית לא הולכת לשום מקום, ואכן, היא הייתה זו שניחמה אותי והסיחה את דעתי בכל פעם שהתחשק לי איזה סטייק.

שם מוזר וגבינה מקשיו - זה כל מה שצריך להצלחה.

אבל כל זה הגיע לקיצו עם הטבעונות. כטבעונית יחסית ותיקה שנתקלת במצטרפים חדשים על בסיס יומיומי, אני לא מצליחה להבין את אלה שאומרים "הכי קשה לי בלי החביתה", "מה אני אמור לשים במקום מיונז" או "מה מורחים על הלחם?" באמת, זה מה שמטריד אתכם כשאתם נכנסים לעולם נטול פיצה? כשלוקחים מכם (טוב, אתם לוקחים מעצמכם) את המאכל הכי שווה שקיים? וכן, עם כל חיבתי לפיצה נטולת גבינה (וזה בהחלט טעים!) ולשלל החיקויים הצמחיים (טוב, פה זה יותר "חוסר חיבתי") זה פשוט לא באמת זה. לא עד הסוף. עם כל השמחה על הוצאת מוצרי חלב מחיי, נאלצתי להשלים בצער עם העובדה שפיצה טובה כנראה לא תבוא יותר אל פי, והזכרתי לעצמי את המוטו התזונתי שלי - טעים, מה לעשות, זה לא הכל בחיים.

ואז הגיע החתול הירוק, עם השם המוזר שלו, המיקום הלא הכי קרוב לבית וגולת הכותרת – גבינה שעשויה מאגוזי קשיו, לא פחות, והחזיר את השמחה החסרה, שרק פיצה יכולה להביא לחיי (כן, עד כדי כך יש לי יחסים חולניים עם המאכל הזה, תודה ששאלתם. אם היו שואלים אותי, לשיר המפורסם היו קוראים "פיצה זה שמחה". תביאו שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה מגשים).

טעים, נעים, 100% טבעוני. החתול הירוק.

בהתחלה, עוד שאלתי את עצמי אם כדאי להגיע עד לבונטין כדי להתאכזב מעוד חיקוי כושל לדבר האמיתי, אבל לאט לאט הגיעו עדכונים מהשטח, שקבעו חד משמעית – הפעם מדובר בהצלחה. כשסוף סוף הלכנו לבדוק את המקום בעצמנו, הביס הראשון כבר בישר לי שחיפושיי תמו. זו בפירוש אחת הפיצות הכי טעימות שאכלתי. ולא רק בטבעונות – אי פעם.

מקור הגאונות של "החתול הירוק" הוא חוסר הנסיון לחקות משהו אחר. הגבינה לא דומה בטעם או במרקם לשום גבינה צהובה מן החי, והיא גם לא רוצה להיות כזו – היא נהדרת בפני עצמה והיא עובדת מצוין עם הבצק (המושלם), הרוטב ומבחר התוספות המגוון והטעים. בהחלט לא מדובר ב"כמעט", "ליד" או "דומה" – בדיוק כמו חתול ירוק, מדובר ביצור שבהתחלה נשמע מוזר, אבל אז מגלים שהוא פשוט מקורי, מיוחד וטעים (טוב, אז זה לא בדיוק כמו חתול ירוק).

אז זהו. אפשר וכיף ליהנות מהמאכל האהוב עלי במקום נחמד עם אווירה נעימה, ואפילו בלי לגזול חלב אם של אף אחת. וכשכל כך טעים, טבעוני לחלוטין ולא מאוד יקר, הדבר היחיד שמפריד ביני לבין אכילת רק פיצה מעתה ועד עולם הוא המיקום הדי רחוק מהבית. עד עכשיו זה עובד מצוין. הבעיה? השמועה אומרת שבקרוב יהיו משלוחים. שיהיה לי בהצלחה. הפעם, כנראה שלא אצליח לשמור על דיאטה אפילו למשך 10 דקות.

איפה: החתול הירוק, לבונטין 7 תל אביב. פייסבוק: http://on.fb.me/1HjbFQ3

לפעמים חלומות מתגשמים (אבל לאט)

יש משפט שאומר ש"דברים טובים באים למי שמחכה", והוא מתאר במדויק את החוויה האחרונה שלנו ב"אנסטסיה", אבל כדי להבין על מה אני מדברת, ברוח הביטוי, תצטרכו לחכות להמשך.

חלומו האולטימטיבי של כל טבעוני, מיד אחרי שחרור כל בעלי החיים, כמובן, הוא שליד הבית שלו, במקום המסעדה ההיא שאין לו שום דבר לאכול בה, ייפתח מקום עם תפריט עצום וטעים במיוחד למאכלים מן הצומח. בסתר לבנו, אנחנו אפילו חוטאים בכמיהה להיצע טבעוני בלבד, אבל יודעים שהסיכויים, מה לעשות, לא כל כך גדולים.

וזה בדיוק מה שקרה לי עם "אנסטסיה" שנפתחה בפינת הרחובות פרישמן – ריינס. במיקום הזה בדיוק עמד בית קפה חלבי חביב שלא ננקוב בשמו (כי בשביל מה זה טוב עכשיו כשהוא סגור וכשאני הולכת לספר כמה לא נהניתי בו בסוף חייו), שבתור צמחונית אהבתי מאוד, אבל עם המעבר לטבעונות, הפך לאויב, כולו שורץ מאכלי חלב וביצים בכל מנה, ואף עורר חשד גדול ביותר בנוגע לאופן הכנת האוכל במקום, כשבקשותיי לטבען מנות באופן הכי פשוט שיש נענו בשלילה, בטענה ש"ככה המנה מגיעה וזהו".

וזהו, אחרי ביקור אחד ויחיד במקום כטבעונית, בו נאלצתי להסתפק בסלט משעמם למדי, ירד בית הקפה החביב מרשימת המקומות האהובים עלי, ולכן כשראיתי שנסגר (מיד אחרי מחשבות מגלומניות על כך שבהיעדרי העסק פשוט קרס), קיוויתי לבשורות טובות יותר במקום החדש, אך הזכרתי לעצמי שרוב העולם, משום מה, עדיין לא טבעוני וייתכן שבקרוב יפציע כאן שלט של "שיפודיית משה ובניו" או מקום מאוד לא סימפטי אחר בסגנון. על מקום טבעוני לחלוטין – לא העזתי לחלום.

אבל אז קרה הנס ועל חורבותיו של בית קפה שאין בו מה לאכול, נפתח "אנסטסיה" – בית קפה שאפשר לאכול בו הכל. בית קפה טבעוני, יפה, מואר, מעוצב, משופץ, כזה שלא מפחד מאוכל מזין עם שמות מוזרים, יודע מה זה raw food ומזונות על, ואפילו מייצר מכל האקזוטיקה הזאת אוכל ממש, ממש טעים.

חביתת חומוס, מטבלים, סלט, לחם והפתעות, ומקושקשת הטופו החדשה והמעולה

שלא תטעו, למרות שבמבט ראשון נראה שמדובר בבית קפה טבעוני מטעמי בריאות בלבד, רמזים כמו עובד מטבח בחולצת "החזית", תמונת העגל 269 בשירותים, כרטיסי ביקור של "אתגר 22" ואחרים, מראים שהחברים ב"אנסטסיה" יודעים בדיוק מי המרוויחים האמיתיים מהבחירה בטבעונות.

התירוץ לביקור היה הטבה מבית ויגן פרנדלי, שזיכתה אותנו בשתי ארוחות בוקר במחיר של אחת. בעיני מדובר בהחלט בארוחת הבוקר הכי טובה בעיר (אפילו שאכלנו אותה בערב), אבל לדברים טובים, כאמור, צריך לחכות.

זה התחיל בכניסה לבית הקפה. מלצרית חביבה בירכה אותנו לשלום, ונעלמה. מבט נוסף או חלילה תפריט – אין. מלצרית אחרת – אין. יחס כלשהו – לא ולא. מכיוון שאנחנו לקוחות טובים ולא נוטים להתעצבן על מלצריות, חיכינו. חיכינו, ניסינו ליצור קשר עין, בדקנו את מצב העומס במקום (לא גדול) וכשלא נשאר מה לעשות, חיכינו עוד קצת. בסוף הגיעה מלצרית. גם האוכל הגיע ואפילו הקינוח והחשבון בסוף, אבל בין כל אחד ואחד מהשלבים הללו, נאלצנו לחכות יותר מדי זמן. בשלב מסוים, המלצריות אפילו נעלמו ומצאנו את עצמנו בוהים בחלל ובקהל הלקוחות ושואלים את עצמנו אם נזכה לחזור הביתה עוד הלילה.

טעים, מעוצב, בריא, צבעוני. אנסטסיה.

בין המתנה להמתנה, גם אכלנו. מה יש לומר, היה שווה לחכות. ארוחת הבוקר מעולה, טרייה וצבעונית, וכדאי לבדוק את מקושקשת הטופו החדשה והמשובחת ממש (אם כי, מלצרית חביבה, להגיד שאפשר "לשדרג את המנה עם מקושקשת טופו במקום חביתת חומוס" בלי לציין ש"שדרוג" הוא בעצם תוספת של 7 שקלים, זה לא הכי לעניין). אני לא יודעת מי בחר שם את המטבלים ("יש ריפיל") שמגיעים עם הלחם, אבל מדובר בבחירות טעימות ומעניינות הרבה יותר מההיצע הבנאלי שיש במקומות אחרים. בקיצור – אכן מדובר בארוחה שלגמרי יכולה לשמח את הלב והקיבה ואפילו לאזן מצבים של חוסר סבלנות קשה. מזל.

אחרי קינוח עוגת גבינת שקדים ופירורים, שהיה גבינתי ומהמם (וכמובן, המתנה פחות מהממת לפניו), בבטן מלאה ועם הרבה שמחה בלב, הבנו שיש מי שכדאי לסלוח לו. כבר היינו פה בעבר ולא היו שום תלונות, המקום 100% טבעוני, האוכל מוצלח מאוד והאווירה נעימה, ואלו יתרונות שלא כדאי להתעלם מהם. אולי בפעם הבאה יהיה שיפור בחוויה. ואולי נבוא שעתיים לפני שנתחיל להרגיש רעבים, והכל יהיה בסדר.

איפה: אנסטסיה, פרישמן 54 תל אביב, פייסבוק: http://on.fb.me/1EbqPV2

עשו גלידה, לא מלחמה

אני אוהבת קיץ מושבעת, ושלא כמו כל המתלוננים המיוזעים, חום יולי – אוגוסט עושה לי רק טוב. גם השנה חיכיתי לקיץ, להסתובב בחוץ, ליהנות מהשמש, לצאת קצת לים עם איזה ספר נחמד ולבקר את האחיינים החמודים שלי בחופש הגדול.

אבל הדס מתכננת, וחמאס משגר, וכך יצא שקיץ 2014 הפך מהבטחה לכיף ורוגע, לסיוט. אם חשבתם שלאהוב את הקיץ והחום זה פסיכי, התקפי חרדה בכל פעם שנשמעת אזעקה, זה כבר ממש לא להיט.

אז רגע לפני שהטירוף הגיע גם לתל אביב, לקחנו את עצמנו וברחנו באישון לילה (טוב, בעשר בערב, אבל זה פחות דרמטי) להקים התנחלות אצל אבא של הבחור, בזכרון יעקב. לשם, חשבתי, לא יגיעו כוחות הרשע (הגיעו. 4 פעמים. כדורי הרגעה זה נעים ממש).

וכך, מביקור שחשבתי שיימשך שבוע או שבועיים, נשארנו חודש (גם אני האמנתי לגנץ וכלניותיו וחזרתי הביתה עם הפסקת האש הראשונה). חודש שלם שבמהלכו הכרתי את סצנת האוכל הטבעוני בזכרון יעקב, הכוללת צריכה מוגברת של פסטה, קניית מוצרי ג'אנק בשופרסל, הרבה שאלות בסגנון  "אפשר את זה בלי הביצה?" "זה חלבי?" במסעדות, ועוד שלל תמרונים לא קלים. אבל כשממילא אין לך הרבה תיאבון, הרבה יותר קל לחיות על אותם מאכלים שוב ושוב.

אבל למרות הכל, היה זה קיץ. והוא היה חם. ורק דבר אחד רציתי חודש שלם – גלידה. גלידה טובה, טעימה, מרעננת ומנחמת. בעיניים כלות בהיתי בסניף "אלדו" במדרחוב, המתפקע מאנשים, ונזכרתי בטעמי הגלידה החלביים המופלאים שעוד הספקתי לזלול שם בימי צמחונותי. בלעתי את הרוק, הסתפקתי בסורבה ונשאתי תפילה לימים טובים יותר, שבהם לא יהיו מלחמות, ובזכרון יעקב תהיה גלידה טבעונית.

מבחר לא גדול, אבל טעיםםםםם - אלדו, זכרון יעקב

ואז, אחרי שכבר חזרתי הביתה, והצוק האיתן הואיל בטובו להסתיים, נענה אלוהים לתפילתי. לא, שלום עולמי עוד אין פה, אבל את החלק הקל יותר השגנו, וגלידה טבעונית חדשה צצה לה בזכרון יעקב. ובשבוע שעבר, בזכות המחדל התחבורתי הקרוי "רכבת ישראל מתחילה לפעול רק שעתיים אחרי צאת החג", היה לנו מספיק זמן לבקר במדרחוב ולנסות את הפלא.

אמנם המבחר הטבעוני (המסומן, יש לציין, וטוב שכך) הסתכם בשלושה טעמים בלבד, אבל הו, אלי – איזה טעמים נהדרים! כדי לא להיות חזירה לגמרי, הסתפקתי רק בשני טעמים מתוך השלושה. השוקולד, שהיה שוקולדי ביותר, חזק וטעים, והקרמל, שהיה פשוט נפלא (אני לא יודעת מי המציא את עוגיית הלוטוס, אבל אם אתה קורא את זה – אתה הגיבור שלי ואני אוהבת אותך). בלי טעם לוואי מוזר, בלי תחושה של משהו שמזכיר משהו אחר – גלידה אמיתית לכל דבר, כמו זו שחלמתי עליה ביולי הבלתי נסבל. איפה היית, תענוג קפוא, כשהייתי זקוקה לך יותר מכל?

כשנחתי קצת מהמרמור, הבנתי שהיה לי מזל. כנראה שכשאלוהים מגשים לי חלומות, הוא עושה את זה בחכמה ומונע ממני לחיות על גוש סוכר משמין ובלתי מזין בעליל. או כמו שחברה אמרה לי, "עדיף שלא היה בקיץ, היית טוחנת מלא מזה לנחמה".

צודקת. 

איפה: אלדו, המייסדים 60 זכרון יעקב (ובעוד סניפים בארץ) אתר: http://www.aldo.co.il/ פייסבוק: http://on.fb.me/1vQHBWO

גרג ותעלומת הבמיה הנעלמת

בהיותי ילדת פריפריה שמיטב החוויה הקולינרית שלה כללה מנות מוקרמות למוות ב"קפולסקי" או התעלפות על ההיצע המרהיב של "פיצה האט", מעולם לא הייתה לי בעיה לאכול ברשתות הגדולות והבנאליות ביותר שקיימות. כן, תמיד אעדיף מסעדה אמיתית עם מנות משובחות, או מקום קצת יותר מקורי וחדש, אבל מה לעשות שאני לא שוחה בכסף, ולרוב חסרת מוטיבציה לחפש הרפתקאות חדשות (או במילים אחרות: רעבה). לכן, לא תמצאו אותי מפנה את הגב ל"ארומה" כשבא לי על סנדוויץ' קליל, ואני שמחה על כל סניף "סטארבקס" שנקרה בדרכי בחו"ל. בקיצור, אני לא מאלה שהמחשבה לבקר בסניף של "גרג" תגרום להם לבעתה. אולי רק להתמרמרות קלה על המחירים הבלתי אפשריים של הרשת.

כי למרות שאניני הטעם אולי יחלקו עלי, לרוב אני נהנית ממבחר המנות שיש ל"גרג" להציע, ובמיוחד מאז השיקו תפריט טבעוני בכל הסניפים. הבעיה היחידה שלי היא כאמור, לשלם 60 שקלים על סלט או מנת פסטה, שכנראה לא נושאים איתם בשורה עד כדי כך מרהיבה. לא ברור מה ההצדקה לתמחור הלא נורמלי הזה (וזה לפני שמעזים לחשוק, חלילה, במשקה או קינוח), ויותר לא ברור, למה בתקופות שבהן אנשים מוצאים לנכון למחות על מילקי ועומדים בתור אימים לקפה בחמישה שקלים, עדיין יש לגיטימציה לטירוף שכזה.

גם העובדה שהרשת הודיעה חגיגית שסניף דיזנגוף סנטר התחדש בתפריט טבעוני חדש וגדול, לא הספיקה כדי לפתות אותי להעמיק את המינוס, אבל מבצע 1+1 של חברת האשראי – כן. סוף סוף הזדמנות לאכול שתי ארוחות במחיר של, ובכן, שתי ארוחות.

סקירת התפריט שלי הסתיימה ברגע שהתוודעתי לקיומו של סלט טופו ופטריות. אני מוכנה לחיות על טופו ופטריות, ואם מצורפים לזה גם אגוזי מלך – והם אכן צורפו – אני לא צריכה לאכול עוד שום דבר. הבחור הזמין "ירקות סצ'ואן", מנה שכוללת מבחר ירקות ואורז ואכן נראתה מפתה ביותר.

טעים, יקר, חסר. גרג, דיזנגוף סנטר

וכאן מתחיל סיפור התעלומה שבכותרת. "ירקות סצ'ואן" היא מנה שבה אמורה לככב, בין היתר, גם במיה, ואחד ממרכיבי סלט הטופו – פטריות הוא פטרוזיליה. הבחור היה חשדן לגבי השפעת טעם הבמיה, ואני ניסיתי לנחם את עצמי שפטרוזיליה זה בריא, אבל בסופו של דבר, מסתבר שדאגנו לשווא. כי לא הבמיה ולא הפטרוזיליה הגיעו בתוך המנות שלנו. למה? מסתבר שאין. ולמה לא אומרים לנו מראש שמרכיבים חיוניים בארוחה לא יגיעו לצלחת? כי ככה. או שהחברים ב"גרג" חושבים שלא נשים לב להיעדרה של במיה (אולי הם חושבים שכיושבי בתי קפה פושטיים, אין לנו מושג מה זה?) או שאולי היו בטוחים שנודה להם על הבחירה למנוע מאיתנו ירק כל כך מוזר. בכל מקרה, אני די שמחתי על כך שהפטרוזיליה איננה ושלא אצטרך להקריב את שלמות הטעם רק בשביל לשקר לעצמי שאני אוכלת משהו בריא יותר, והבחור החליט שמספיק טעים לו גם בלי הדבר המוזר הזה שאייל שני מגן עליו בחירוף נפש. לנו באמת לא היה אכפת, אבל מי שמשלם כל כך הרבה כסף על ארוחה בבית קפה, אולי כדאי לתת לו את כל מה ששילם עליו, במיוחד כשכל מרכיב מתומחר כאילו היה עשוי זהב.

לסיום, שלושה דברים שצריך לומר לזכות המקום: 1. התפריט הטבעוני אכן היה גדול וההיצע היה מגוון, 2. הכל היה אכן טעים עד מאוד, 3. המנות שקיבלנו היו גדולות ביותר, ובפירוש יכולתי לחלוק עם עוד מישהו את הסלט העצום שקיבלתי, שעוד הגיע בתוספת לחם וטחינה (אבל אני זללנית, אז אכלתי הכל לבד), מה שמביא אותנו לתהייה – למה אי אפשר לחתוך גם את גודל המנה וגם את המחיר שלה, ולספק מוצר נורמלי?

בסופו של דבר, למרות החוויה המעט הזויה, היה ערב מוצלח למדי. אולי נחזור, אם יהיה עוד מבצע. או אם אראלה תתקשר. 

איפה: קפה גרג, דיזנגוף סנטר ת"א, אתר: http://www.gregcafe.co.il/
פייסבוק: http://on.fb.me/ZlRY87

הארה אצל הבודהה

אני לא באמת יכולה לכתוב על זלילה טבעונית בלי להתחיל במקום בו, כנראה, נולדה הטבעונות שלי, וזה בודהה בורגרס (יותר נכון, סניף אבן גבירול של הבודהה בורגרס. יסלחו לי אוהדי סניף יהודה הלוי, אבל לשם אני לא מסוגלת להכנס).

מאז שהפכתי לצמחונית, אי שם בתחילת שנות האלפיים, ידעתי שמתישהו אעבור לטבעונות. העניין הזה של ללכת חצי דרך נראה לי לא הגיוני, אבל מצד שני, כמו לא מעט אנשים, גם אני חששתי שבלי בשר, בלי ביצים ובלי מוצרי חלב, לא יישאר לי מה לאכול. בכל זאת, בגיל 19, כשאני נחשבת לחייזר מוחלט בין בני משפחתי וחבריי, רק בגלל הסירוב לאכול חיות מתות, הסתפקתי בצמחונות, לבינתיים, עם שאיפות לעתיד.

עם השנים, השאיפות האלה נדחקו לפינה, בין הפיצות, הגלידות והשתקת המצפון, עד שיום אחד, כשהתחשק לי לנסות מקום חדש לאכול בו, הלכתי לבדוק את המסעדה ההיא, שפעם, מזמן, שמעתי את השם שלה מטבעונית שהייתה חברה של חברה.

בראש קצת קיוויתי להתקל במנות בריאותיות ותפלות, או לפחות במחירים מטורפים שיורידו אותי מהמחשבות על טבעונות אחת ולתמיד, אבל, למרבה השמחה, תקוותי קרסו מול המבחר הטעים והזול להפליא. כמו כולם, גם אני התחלתי בהזמנה מהוססת של המנה הכי פופולרית  - המבורגר העדשים על שם הבודהה בכבודו ובעצמו – אבל מהר מאוד התחלתי לגוון ולבדוק בערך כל מנה בתפריט. הבודהה האבנגבירולי מציע סלטים עם מגוון די מדהים וצבעוני של מרכיבים, שעל חלקם אני מתביישת לומר שלא שמעתי עד אז, בורגרים, בוריטו, תבשילים מיוחדים, מיצים, שייקים, קינוחים, והכל בלי הצורך להתקיל שום מלצרית בשאלות על "אפשר את המנה הזאת אבל בלי הביצה?". ואוו.

מי חשב שאפשר להכניס את כל זה לסלט...? לא אני

הכרתי חברים חדשים כמו סייטן, למדתי שבורגר טופו זה ממש מוצלח ושאפשר להכין שייקים ממש טעימים, גם כשיש בהם פטרוזיליה! (לא מרגישים אותה. נשבעת.) מלבד המחיר האטרקטיבי והקרבה היחסית לעבודה, הידיעה שהאוכל טבעוני לחלוטין הזכירה לי שפעם רציתי להיות כזו.

התחלתי להגיע למקום די בקביעות, ובמקביל חלה תפנית בתחום החלב. איכשהו העיסוק האובססיבי במשרד בשאלת ה"יש חלב או אין חלב" הולידה את ההבנה שמשהו לא תקין בהתמכרות למזון עגלים. בצעד חסר תקדים, כשאני מגובה בהבנה שכבר טעמתי אוכל טבעוני ואפילו נהניתי ממנו – עברתי לחלב סויה. השילוב של שתיית קפה בלי תוצרת פרתית עם ארוחות צהריים טבעוניות בבודהה הולידו משחק חדש בשם "האם אצליח לעבור את היום כטבעונית?". מצאתי את עצמי מנסה שוב ושוב לצבור כמה שיותר "ימי טבעונות", בשילוב מחשבות שאולי הגיע הזמן.

ואז באה הדחיפה הרצינית קדימה, איך לא – בבודהה בורגרס. בעודי ממתינה למנה האהובה עלי (בוריטו שניצל האחד והיחיד, אושר עמוס טעמים שכמותו), את תשומת לבי תפס כרטיס ביקור קטן וצהוב שהבטיח לי צפייה בהרצאה הכי טובה שראיתי בחיים.

מזל שהתחשק לי לנסות מקום חדש לאכול בו.

איפה: בודהה בורגרס, אבן גבירול 86 ת"א (יש עוד סניפים ברחבי הארץ, כדאי לבדוק באתר) הכי אוהבת: בוריטו שניצל, שייק בננה תמר. אתר: http://buddhaburgers.co.il/2014/  פייסבוק: http://on.fb.me/1rZlRI0

אז מה זה בעצם, הבלוג הזה?

נכון, יש המון בלוגים של אוכל טבעוני, עם מתכונים מטורפים ומפתים, אבל כשהכותבת לא יודעת לבשל בכלל, וגם אין לה שום שאיפות להתחיל, זה לא יהיה עוד אחד מהבלוגים הנפלאים האלה.

אמנם אני חיה עם בשלן מצוין, אבל עדיין, בהיעדר כישורים קולינריים משלי, אוכלת המון בחוץ, ונהנית מהמבחר, השפע והמנות המצוינות שקיימות כמעט בכל מקום בסביבה. בחודשים האחרונים יצא לי להמליץ על שלל מסעדות, בתי קפה ומנות לאנשים שחיפשו איפה לבלות או ביקשו לדעת איפה אפשר להשיג מאכל טבעוני מסוים, ומתוך ההמלצות האלה, הגיע הרעיון לבלוג. 

אז ביקורת מסעדות מקצועית לא תהיה פה, וטוב שכך. זה המקום שלי לחלוק חוויות של אוכל טעים, שההתעללות היחידה שכרוכה בו היא, כנראה, מה שהוא עושה למשקל שלי. מוזמנים לקרוא, להסכים, לא להסכים, לספר לי איפה אכלתם, להעיר, לשאול ולקשקש. שיהיה בתיאבון :)