פיצה. מספיק לכתוב את המילה, או לשמוע אותה, כדי להתחיל להיות רעבים.
זה אחד המאכלים שלא משנה עד כמה אתה שבע, כמה זללת היום או כמה ממש חשוב לך לשמור
על המשקל – אי אפשר לעמוד בפניו. כולם אוהבים פיצה, והרבה. יכול להיות שפיצה היא
הדבר היחיד שיש לגביו קונצנזוס בכל העולם. אולי אם היו נותנים לה לנהל את הסכסוך,
הפיצה הייתה מביאה שלום למזרח התיכון. מה אפשר לעשות, מדובר במאכל הפשוט ביותר,
ועם זאת, הגאוני ביותר.
וגם אני, כמו רוב האנשים על פני כדור הארץ (מי אתם, מיעוט מוזר שלא
אוהב פיצה, ומה לא בסדר אתכם?) מתה על חתיכת הבצק המשודרגת והאדירה הזו, ומוכנה
לשבור בשבילה כל דיאטה (אם כי, לזכותי ייאמר שאני ממילא לא יודעת לשמור על דיאטה
יותר מעשרים דקות). גדלתי בבית שבו אמא מכינה פיצה פעם בשבוע, ועדיין, לא רק שלאף
אחד לא נמאס, אלא תמיד רוצים ממנה עוד ועוד. כי מה יש פה לא לאהוב? גוש פחמימה –
נפלא. רוטב עגבניות – נהדר. גבינה רותחת ונמסה – אה כן, פה מתחילות כל הבעיות שלי.
ובכן, כשעברתי לצמחונות וויתרתי על אחד התחביבים האהובים עלי – בליסת חיות בכמות
לא מבוטלת – ניחמתי את עצמי בכך שלפחות אהובתי האיטלקית לא הולכת לשום מקום, ואכן,
היא הייתה זו שניחמה אותי והסיחה את דעתי בכל פעם שהתחשק לי איזה סטייק.
 |
| שם מוזר וגבינה מקשיו - זה כל מה שצריך להצלחה. |
אבל כל זה הגיע לקיצו עם הטבעונות. כטבעונית יחסית ותיקה שנתקלת במצטרפים
חדשים על בסיס יומיומי, אני לא מצליחה להבין את אלה שאומרים "הכי קשה לי בלי
החביתה", "מה אני אמור לשים במקום מיונז" או "מה מורחים על
הלחם?" באמת, זה מה שמטריד אתכם כשאתם נכנסים לעולם נטול פיצה? כשלוקחים מכם
(טוב, אתם לוקחים מעצמכם) את המאכל הכי שווה שקיים? וכן, עם כל חיבתי לפיצה נטולת
גבינה (וזה בהחלט טעים!) ולשלל החיקויים הצמחיים (טוב, פה זה יותר "חוסר
חיבתי") זה פשוט לא באמת זה. לא עד הסוף. עם כל השמחה על הוצאת מוצרי חלב מחיי, נאלצתי להשלים בצער עם העובדה שפיצה
טובה כנראה לא תבוא יותר אל פי, והזכרתי לעצמי את המוטו התזונתי שלי - טעים, מה
לעשות, זה לא הכל בחיים.
ואז הגיע החתול הירוק, עם השם המוזר שלו, המיקום הלא הכי קרוב לבית
וגולת הכותרת – גבינה שעשויה מאגוזי קשיו, לא פחות, והחזיר את השמחה החסרה, שרק
פיצה יכולה להביא לחיי (כן, עד כדי כך יש לי יחסים חולניים עם המאכל הזה, תודה
ששאלתם. אם היו שואלים אותי, לשיר המפורסם היו קוראים "פיצה זה שמחה". תביאו
שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה מגשים).
 |
| טעים, נעים, 100% טבעוני. החתול הירוק. |
בהתחלה, עוד שאלתי את עצמי אם כדאי להגיע עד לבונטין כדי להתאכזב מעוד חיקוי כושל לדבר האמיתי, אבל לאט לאט הגיעו עדכונים מהשטח, שקבעו חד משמעית – הפעם מדובר בהצלחה. כשסוף סוף הלכנו לבדוק את המקום בעצמנו, הביס הראשון כבר בישר לי שחיפושיי תמו. זו בפירוש אחת הפיצות הכי טעימות שאכלתי. ולא רק בטבעונות – אי פעם.
מקור הגאונות של "החתול הירוק" הוא חוסר הנסיון לחקות משהו
אחר. הגבינה לא דומה בטעם או במרקם לשום גבינה צהובה מן החי, והיא גם לא רוצה
להיות כזו – היא נהדרת בפני עצמה והיא עובדת מצוין עם הבצק (המושלם), הרוטב ומבחר
התוספות המגוון והטעים. בהחלט לא מדובר ב"כמעט", "ליד" או
"דומה" – בדיוק כמו חתול ירוק, מדובר ביצור שבהתחלה נשמע מוזר, אבל אז
מגלים שהוא פשוט מקורי, מיוחד וטעים (טוב, אז זה לא בדיוק כמו חתול ירוק).
אז זהו. אפשר וכיף ליהנות מהמאכל האהוב עלי במקום נחמד עם אווירה נעימה, ואפילו בלי לגזול חלב אם של
אף אחת. וכשכל כך טעים, טבעוני לחלוטין ולא מאוד יקר, הדבר היחיד שמפריד ביני לבין
אכילת רק פיצה מעתה ועד עולם הוא המיקום הדי רחוק מהבית. עד עכשיו זה עובד מצוין.
הבעיה? השמועה אומרת שבקרוב יהיו משלוחים. שיהיה לי בהצלחה. הפעם, כנראה שלא אצליח לשמור על
דיאטה אפילו למשך 10 דקות.
איפה: החתול הירוק, לבונטין 7 תל אביב. פייסבוק: http://on.fb.me/1HjbFQ3
לשמחתי (לא) המשלוחים לא מגיעים אלי...
השבמחקמצחיק במיוחד הפעם! פיייייצה
השבמחקתודה מושי :)
מחק