נס הטבעונים הגרוזיני הגדול

בסביבה שבה גדלתי, שאלת המוצא תמיד הייתה עניין גדול. בכל מפגש עם ילד חדש, מעולם לא עבר הרבה זמן עד שגילית מאיפה הגיעו ההורים שלו, וזה היה נושא חשוב מאוד, שהביא אותנו לא אחת למלחמות תרבות (כלומר: מריבות סביב השאלה למי יש את האוכל הכי טעים, בין ילדים שכנראה מעולם לא אכלו בבית של עדה אחרת) ולשימוש בבדיחות מפגרות שמתחילות ב"תימני אחד הולך ברחוב" ככלי נשק נגד הילד שעצבן אותך באותו יום בהפסקה. מכיוון שגדלתי בסביבה שבה כמעט כל (הורי) הילדים היו ממוצא מזרחי, יצא שבשנות ילדותי, הגרוזיני היחיד בחיי היה זזה מהמכולת, שנהג להחזיר לנו עודף במסטיקים במקום בשקלים, ולספק לנו אוצרות כמו קלפים של "בוורלי הילס" במחיר מופקע (שהתקזז עם סוכריות הגומי שהייתי גונבת ממנו כשלא שם לב). עם השנים, באופן סטריאוטיפי למדי, הידע שצברתי על העדה הגרוזינית היה קשור לנהגי מוניות, אנשים בעלי שיני זהב וכמובן, בעלי מכולות. לא הרבה יותר מזה.

ואז, בגיל 15, חוויתי היכרות אמיתית עם נפלאות העדה המסתורית, כשהכרתי ילדה חדשה, בעלת שם משפחה מזן השווילי למהדרין. מהר מאוד התחברנו ואני הפכתי למבקרת של קבע בשכונה הכי גרוזינית בעיר, למדתי כמה מילים חשובות ("ילד", "ילדה", "אני אוהב אותך", "תחת". בסיסי.) וכמו אצל כל עדה, גם כאן האוכל היה העניין המרכזי. הכרתי מאכלים חדשים עם שמות כמו חצ'פורי וחינקלי, נדהמתי מכמויות האוכל שבן אדם יכול לייצר בכל פעם שמגיע אורח לביקור קצר (לא עניין של מה בכך, אצל ילדה מבית מרוקאי שבו שולחן עמוס הוא עניין שבשגרה) ובאחר צהריים קסום אחד גם חלקתי עם אותה חברה את הלחם הכי טרי, טעים ומעולה שאכלתי בחיי, שניה אחרי שאמא שלה הוציאה אותו מהתנור. מדובר היה בסיכול ממוקד שכוחות הבטחון יכולים רק לקנא בו.

הכי חשוב - כמויות של וודקה בבקבוקי ענק!

עברו שנים, הקשר נותק, עברתי לתל אביב, אמרתי שלום לבשר והבנתי שאין מה לריב על מאכלי עדות, כשאפשר פשוט לאכול את כולם. את השם "ננוצ'קה" שמעתי פה ושם אבל אז עוד הייתי אפילו יותר תפרנית מהיום, ולא ממש יכולתי להרשות לעצמי להתעניין במסעדות, כך שביקור לא ממש הזדמן לי. כשהפכתי לטבעונית, שכל מאכל גרוזיני שהכירה בימי התיכון הלא עליזים בעליל שלה, הכיל גבינות או בשר, חשבתי שהעניין שלי במסעדה הזו גמור.

ואז הגיע המהפך. אמרתי מהפך? התכוונתי נס. אדיר. פלא של ממש ולא פחות. מי היה מאמין.

הו, כמה מילים אני יכולה לומר על ננה שרייר האמיצה, ועל המהלך המטורף הזה. למרות שתמיד הערצתי אנשים שהלכו עם העקרונות שלהם עד הסוף, אני מודה שהמחשבה השנייה שלי בנושא הייתה "האישה מטורפת לחלוטין" (הראשונה, אגב, הייתה משהו כמו: "וואאאאאאאאאאאאההההההההוווווווו!!!") כי הרי הרעיון של מטבח גרוזיני ללא בשר וחלב נשמע כמו מדע בדיוני למתקדמים. ולא רק אני חשבתי כך, גם שף המסעדה שנטש את המקום, ולרגע הכל נראה כמו הזיה שנולדה מרצון טוב אבל עומדת לקרוס תחת עצמה.

אבל לא. ממש לפני כמה ימים חגגה "ננוצ'קה" שנה למהפכת הטבעונשווילי המפורסמת, והמסעדה תמיד עמוסה. הירקות עברו לקדמת הבמה, האווירה נשארה כייפית ושמחה, האלכוהול המשיך לככב בכל פינה ומאז הביקור הראשון שלי בננוצ'קה הטבעונית (בו זללנו לפחות חצי מהתפריט), ממש כמו כתובת הניאון הענקית שמול הבר – אני מאוהבת.

טבעוני, שמח וממש ממש טעים - מה צריך יותר מזה? ננוצ'קה

כי מה, לכל הרוחות, יש לטבעונית לא לאהוב בננוצ'קה? (מלבד חצילים. יסלחו לי אלוהי הטבעונות, אני ממש שונאת חצילים) כל ביקור הוא תחרות בין המנות על תשומת לבי (המפסידות – ניחשתם נכון - מנות עם חצילים) ומעולם עוד לא התאכזבתי. בתור אחת שמוכנה למכור את נשמתה לשטן תמורת בצק משובח ופטריות, כבר בביקורנו הראשון במסעדה הכרזתי על מנת הפרשקי כעל חברתי הטובה ביותר מעתה ועד עולם. בין ביס לביס מהאוכל הצבעוני שמוגש כל כך יפה, לעוד קריאת התפעלות מקינוח מטורף כלשהו (אלוהים, הקינוחים. בכל פעם שאני חושבת שמצאתי את הטוב ביותר, מגיע הביקור הבא ואיתו תענוג חדש), תמיד נעים לגלות את כל הפינות המעניינות, הצבעוניות והמיוחדות-מוזרות-כייפיות שבמסעדה, ולהרגיש כמו בבית גדול ונעים שמפנק אותך באוכל טוב, חיוכים, שירות שתמיד היה נהדר, ואווירה מושלמת.

אין ספק ששמחת הננוצ'קה שבי רק גדלה מביקור לביקור. ורק תעלומה אחת עדיין נשארה לא פתורה בממלכת הטבעונשווילי המרגשת – איך, לכל הרוחות, אנשים יכולים לרקוד ולקפץ על הבר כשהבטן כל כך מלאה?!

איפה: ננוצ'קה, לילינבלום 30 תל אביב | פייסבוק